הדרך שבה אתם מגדירים "מוגבלות" היא לא דיון תיאורטי – היא הליבה של התרבות הארגונית שלכם. היא הקו שמפריד בין מקום עבודה ששורד לבין מקום עבודה שפורץ דרך. בכל פעם שאני פוגשת את הקהילה האוטיסטית אני רואה את אותו הדבר: אנשים מוכשרים בטירוף שפשוט נשארים בחוץ, רק בגלל שהעולם מתעקש על הגדרות מיושנות. 

​

במשך שנים שלט המודל הרפואי, שתפס אוטיזם כ"לקות" או כפגם שצריך לתקן. נקודת המבט הזו יוצרת ציפייה שעובדים.ות אוטיסטים.ות פשוט "יישרו קו": שיבינו רמזים חברתיים באוויר או שיעשו סמול-טוק במטבחון רק כדי להיראות "נורמליים". הבעיה היא שהתפיסה הזו שורפת משאבי אנרגיה יקרים. היא מאלצת עובדים.ות מוכשרים.ות להשקיע את כל כוחם בהעמדת פנים (Masking) כדי לשרוד את יום העבודה, במקום להביא את היכולות שלהם לידי ביטוי.

 

מתוך רצון לשנות את זה צמח המודל החברתי, שהגדיר מחדש את המוגבלות במונחים של מחסומים שהחברה יוצרת. לפי מודל זה, אדם בכיסא גלגלים מוגבל לא בשל חוסר יכולתו ללכת, אלא כי יש מדרגות במקום רמפה. זה שינוי חשוב, אבל בארגונים הוא נוטה להיתקע בשינויים טכניים בלבד: נותנים הוראות בכתב או מאפשרים עבודה מהבית, בזמן שהנחת היסוד נשארת זהה – העובד.ת עדיין נתפס.ת כמישהו שיש לו "בעיה" שצריך לפצות עליה. בתוך מסגרת כזו האפליה לא נעלמת, היא רק משנה פנים; מי שלא עובר "נורמלי" בראיון עדיין ייחסם, או שיתקבל רק כמעשה של חסד.

​

התשובה לזה היא המודל האפירמטיבי. לפי מודל זה, מוגבלות היא לא טרגדיה – היא זהות חיובית, עוצמתית וגאה. מדובר בגישה שקובעת שאוטיסטים.ות לא צריכים לעבור "שיקום" כדי להידמות לכלל האוכלוסייה או להתנצל על השוני שלהם. במקום לנסות להפוך אותם לנורמטיביים, המודל האפירמטיבי נותן תוקף לדרך הקיום האוטיסטית כזהות לגיטימית שמביאה איתה ערך שפשוט אי אפשר להשיג בדרך אחרת.

​

במקביל למודלים של מוגבלות, חשוב להכיר את מודל הגיוון העצבי (Neurodiversity). גישה זו מובילה להבנה שמוחות שונים הם פשוט חלק מהמגוון האנושי הטבעי. תחשבו על זה כמו על מערכות הפעלה – אנדרואיד היא לא אייפון מקולקל, ויפנית היא לא עברית עם שגיאות. אלו פשוט תדרים שונים, וכל אחד מהם נחוץ כדי שהארגון שלכם יוכל לשגשג.

​

השורה התחתונה שלי היא פשוטה: להעסיק אותנו, האוטיסטים.ות, זה לא חסד, לא רחמים, ולא רק ערך חברתי יפה. זה מהלך כלכלי חכם שיגדיל לכם את הרווחים וימנע בזבוז כסף על תהליכים לא יעילים. בזכות החשיבה מחוץ לקופסה, היצירתיות והיכולת שלנו לעבוד באופן עצמאי עם זיכרון יוצא דופן – אנחנו מייצרים ערך כלכלי גבוה יותר לארגון. במקביל, רמת היעילות שלנו גבוהה משמעותית בזכות תשומת לב פנומנלית לפרטים, יכולת זיהוי דפוסים וקליטה מהירה להדהים של מידע (במיוחד בתחומי העניין שלנו). ברגע שתפסיקו להתמקד במגבלות ותתחילו למנף את הכישרונות שלנו – השונות הזו תהפוך ליתרון העסקי הכי חזק שלכם.