במשך הרבה זמן ניסו להסביר לי שאוטיזם זה "לקות". אבל ביומיום שלי, אוטיזם הוא לא מחלה ולא הפרעה, הוא פשוט הדרך שבה אני מעבדת את העולם. זו חוויה שבה הכל קורה בווליום קצת יותר גבוה, בחדות גדולה יותר ובכנות שקשה לפעמים למצוא במקומות אחרים.

 

אז איך זה באמת בא לידי ביטוי, מעבר להגדרות היבשות?​

עוצמה חושית ודיוק בפרטים

להיות אוטיסטית זה אומר שהחושים שלי עובדים שעות נוספות. איפה שרוב האנשים רואים חדר, אני רואה, מריחה ושומעת כל פרט בו זמנית. זה יכול להיות מציף, אבל זה גם מעניק לי יכולת "צילום" של המציאות – אני מבחינה בשינויים קטנים, בפרטים טכניים או בדפוסים שחומקים מהעין הממוצעת. לפעמים אני צריכה "סטימינג" (כמו תנועות ידיים או משחק עם חפץ) כדי לווסת את העוצמות האלו. זה לא משהו שצריך "לתקן", זו פשוט הדרך של הגוף שלי לעשות סדר בבלגן החושי ולהחזיר לעצמי את הריכוז.

​

חשיבה עמוקה וישירה

החשיבה האוטיסטית היא לא פעם "חשיבה של מומחים". כשיש נושא שמרגש אותנו, אנחנו לא רק מתעניינים בו, אנחנו צוללים אליו ב-200%. היכולת הזו לריכוז עמוק (Hyper-focus) מאפשרת לנו להגיע לרמת מיומנות ודיוק יוצאת דופן. בנוסף, התקשורת שלנו היא ישירה מאוד. אנחנו לא משחקים משחקי סאבטקסט ולא מחפשים לקרוא בין השורות. כשאנחנו אומרים משהו, אנחנו מתכוונים בדיוק אליו. הדיוק הזה יוצר אמינות גבוהה מאוד ויעילות בעבודה, אתם תמיד יודעים בדיוק איפה אתם עומדים איתנו.

​

הצורך בבהירות ובסדר

כיוון שהעולם נחווה לנו כל כך אינטנסיבי, אנחנו זקוקים לבהירות. סדר, לוחות זמנים מוגדרים והכנה לשינויים הם לא "פינוק" או חוסר גמישות – הם התשתית שמאפשרת לנו לתפקד. ללא הבהירות הזו, המערכת שלנו נכנסת למצב של הצפת יתר שעלולה להוביל למלטדאון, שאטדאון או שחיקה (ברנאאוט) לאורך זמן. לעומת זאת, כשהציפיות מוגדרות, המוח האוטיסטי יכול להתפנות למה שהוא עושה הכי טוב: להפיק פתרונות יצירתיים ואסטרטגיים שארגונים לפעמים פשוט לא רואים.

 

לסיכום

אוטיזם הוא לא משהו ש"יש לי", זו מי שאני. זו הדרך שבה אני מעבדת נתונים, פותרת בעיות ומתקשרת עם הסביבה. זו זהות שכוללת בתוכה רגישות גבוהה, יושרה ללא פשרות ויכולת נדירה לראות את העולם מזווית אחרת לגמרי. כשאנחנו מפסיקים לשאול "מה לא בסדר" ומתחילים להבין איך המערכת הזו עובדת, אנחנו מגלים שמה שנחשב פעם לקושי הוא למעשה מקור לכוח ולחדשנות.