מהי תיאוריית הכפיות?

תיאוריית הכפיות היא מטאפורה שפיתחה כריסטין מיסרנדינו להסבר ניהול האנרגיה של אנשים עם מוגבלויות. "כפיות" מייצגות את יחידות האנרגיה הזמינות ביום. בעוד שלרוב האנשים יש מספר כפיות כמעט בלתי מוגבל, לאנשים אוטיסטים ואחרים עם מוגבלויות יש מלאי מוגבל שדורש ניהול קפדני.

 

עבור אנשים אוטיסטים, פעולות יומיומיות צורכות יותר כפיות, במיוחד אלו הכרוכות בעיבוד חושי, אינטראקציות חברתיות או "הסוואה" (masking). כשנגמרות הכפיות, עלולים להופיע תשישות, עומס חושי או burnout.

 

אתגרים בסביבת העבודה

1. השקעה כפולה של אנרגיה: עובדים אוטיסטים משקיעים אנרגיה הן במשימות העבודה והן בניווט חברתי והתמודדות עם גירויים.

2. חוסר גמישות מבנית: שעות קבועות ודרישות חברתיות צורכים כפיות במהירות.

3. היעדר הכרה: חוסר מודעות לכך שמשימות "פשוטות" עשויות לדרוש אנרגיה רבה מעובדים נוירודיברגנטים.

 

התאמות מומלצות בעבודה

1. התאמות סביבתיות: תאורה מותאמת, אזורים שקטים, אפשרויות לעבודה מהבית.

2. תכנון עבודה מותאם: תעדוף משימות בשעות אופטימליות וניהול אנרגיה אסטרטגי.

3. תקשורת פתוחה: הכנסת מושג "הכפיות" לשיח הארגוני ותיאום ציפיות.

4. מיקסום חוזקות: הקצאת משימות בהתאם לפרופיל האנרגיה האישי ושילוב תחומי עניין.

5. תרבות תומכת: הכשרות לצוותים ומדיניות גמישה.

 

היתרונות העסקיים

אימוץ גישה מבוססת-כפיות מספק יתרונות עסקיים ברורים:

• שיפור בפרודוקטיביות והתפוקה

• הפחתת תחלופת עובדים וחיסכון בעלויות גיוס

• ניצול אפקטיבי של חוזקות אוטיסטיות כמו דיוק וחשיבה מערכתית

 

לסיכום

כאשר ארגונים מיישמים את עקרונות תיאוריית הכפיות, נוצר מצב של win-win – העובדים האוטיסטים זוכים לסביבת עבודה מאפשרת, והארגון מקבל את מלוא הערך מכישרונותיהם הייחודיים.